
האבטלה בשוק והמצב בארגון שלך
תמונה אחת שאומרת הכל. גם כשחוזרים אחורה ל-2008, 2009, שיא האבטלה היה סביב 7.6%… אז נכון, 90% מהמובטלים ה"חדשים" בחל"ת, ואחרי פסח נראה מה ההשפעות

תמונה אחת שאומרת הכל. גם כשחוזרים אחורה ל-2008, 2009, שיא האבטלה היה סביב 7.6%… אז נכון, 90% מהמובטלים ה"חדשים" בחל"ת, ואחרי פסח נראה מה ההשפעות
עבודה ההכנה לראיון התנהגותי תוביל ל- פחות טעויות בגיוס והחלטה קלה ומהירה, ראיונות בעלי תוקף ומהימנות גבוהים יותר שלב 2: ניסוח השאלה המרכזית "תן לי

ראיון התנהגותי-מצבי הוא שיטת ראיון שנשענת על ההנחה שהתנהגויות מועמדים בעבר במצבים ספציפיים, תנבאנה לנו ברמת הניבוי הטובה ביותר (על פי מחקרים כמובן), את ההתנהגות

ראיון התנהגותי-מצבי נשען על ההנחה שהתנהגויות מועמדים בעבר במצבים ספציפיים, תנבאנה לנו את ההתנהגות העתידית במצבים דומים. לכן, כדי להתכונן לראיון אנחנו מתחילים עם "פיצוח

נקודה חשובה לגבי ראיונות טלפוניים שרלוונטית היום יותר מתמיד: האמת היא, שאפשר לעשות את כל הראיון בטלפון. בחו"ל, בארה"ב או אירופה, תחשבו – מראיינים מישהו

הגעת למסיבה מ-ע-ו-ל-ה. הסלקטור הכניס אוסף של אנשים מעולים, המוזיקה נהדרת, כייף לך ואת חוזרת הביתה בעננים. פשוט ערב מושלם. ובעצם… מה התפקיד שלנו בגיוס

בדקת פעם עד כמה התהליך שעוברים מועמדים אצלך בארגון, מורכב? אם מסובך למועמדים לעבור את התהליך אצלך, לעולם תהיה לך בעיה להביא עוד מועמדים. ככל
האם באמת חשוב לך לדעת מה המצב המשפחתי או מקום המגורים של מועמדים? לדעתי לא. אני מבינה שזה דורש לעשות סוויץ' בראש. זה דורש לשאול

יש נקודה קריטית לגבי חווית המועמד של הרבה מחפשי עבודה. נקודה שלדעתי הרבה מגייסות ומגייסים לא מספיק מודעים אליה וכתוצאה ממש מפספסים מועמדים ו/או פוגעים
הרבה מראיינות (וגם מראיינים, אבל בעיקר – נשים בגיוס), תופסות את עצמן כמראיינות שצריכות להיות מכילות, "פסיכולוגיות" בגישה – גם אם לא בתואר, נעימות, נוחות,

אני שומעת כמעט בכל סדנה את השאלה "מה אתה יודע עלינו?" או "מה קראת על התפקיד", ואז, יש ציפייה שהמועמד/ת יספר מה קרא/ה באתר, או

הנה לך חוק מטורף. עובדה ידועה/סמויה, שמי שעושה איתה עבודה הופך עולמות. לא פחות. העקרון ידוע – הרוב לא עושים איתו את העבודה שתאפשר לייצר

אולי השאלה הכי חשובה לשאול את עצמך בבניית תקציב לגיוס. זו לדעתי ה-שאלה הכי חשובה שהכי הרבה לא שואלים את עצמם. הטעות של ארגונים היא

האחריות על הצלחת הראיון היא 100% בידיים של המראיינ/ת. 100%. טיפת אחריות אני לא שמה אצל המועמדים. מה זה אומר? זה אומר שאם מועמד דיבר

ללמוד, באמת ללמוד, מתחיל בהבנה שיש פער בין מה שאני יודעת ומה שאני יכולה לדעת. תכל'ס להבין שאני לא יודעת הכל. כשאני מגיעה לארגונים שאני

יש שאלה אחת חשובה שאני מלמדת לשאול מספר פעמים בתוך ראיון: שאלת שיקוף והכללה. היו כבר לא מעט משתתפות/ים שחזרו ואמרו שזו השאלה הכי חשובה

תמיד שואלים אותי מה עושים בראיון של ג'וניורים, אנשים שמגיעים "בלי ניסיון". האם יש מה לשאול דוגמאות מהעבר את מי שמגיע בגיל 18-25 לראיון ראשון,

איך יכול להיות שאין למנהלים זמן לשבת עם מגייס/ת להניע תהליך גיוס בצורה עמוקה ויסודית? איך יכול להיות שבכל המפגשים שלי עם מגייסות, אני שומעת
הצטרפות לרשימת הדיוור
רוצה לקבל את כל העדכונים, החדשות, פרטים על סדנאות והתכנים של מורית על עולם הגיוס?