אז מה היית עושה היום אחרת?
כתבתי בעבר על ה- Collective Illusions של מראיינים, כמו ש Todd Rose קורא להן. אותן תפיסות משותפות שאני שומעת בכל ארגון ובכל סדנת ריאיון, באמת ללא יוצא מן הכלל. תפיסות שמשותפות לכל כך הרבה אנשים, מראיינים ומראיינות, מנהלים ומנהלות, אבל שהן פשוט לא נכונות. למרבה הצער.
אני אומרת למרבה הצער כי אלו תפיסות שמשפיעות על הדרך שבה מראיינים מועמדים במשך שנים על גבי שנים, והשאלה שרציתי לדבר עליה הבוקר נשאלת שוב ושוב, גורמת למנהלים להחליט לגייס עובדים ולגלות בדיעבד שעשו טעות. זו פשוט שאלה לא רלוונטית בהקשר של ריאיון. אולי יש לה ערך בניהול עובדים, כדי לוודא למידה והתפתחות, אבל בריאיון, כשאני רוצה לבדוק כישורים ויכולת, היא שאלה מטה ומטעה.
השאלה שאני מדברת עליה היא "מה היית עושה היום אחרת?".
העיקרון שמנחה אותנו תמיד, בריאיון התנהגותי מצבי, הוא שאם נתמקד בהתנהגויות העבר במצבים ספציפיים, נוכל לנבא התנהגות עתידית במצבים דומים.
לדעתי, אחת הסיבות שהשאלה "מה היית עושה עושה אחרת" כל כך מבלבלת היא שהיא מסתכלת על העבר, אבל בעצם השאלה היא שאלה על העתיד. שאלה היפותטית, ולכן התשובה תהיה גם היפותטית.
ואז מנהלים שואלים אותי "אבל היא עוזרת לי להבין אם המועמד שמולי יודע ללמוד, להסיק מסקנות, לשנות התנהגות", ואני בהחלט מבינה את הרצון הזה. לכן אני ממליצה על שאלה שנשמעת דומה אבל היא שונה בתכלית. אם שמעת דוגמא להתנהגות בעבר ואולי הבנת שהתהליך שם היה פחות מוצלח, או שפשוט רצית לבדוק איך התפתח/ה המועמד/ת מאז, כדאי לשאול "האם היתה פעם נוספת שהתמודדת עם אותו אתגר בצורה אחרת? מה היה שם? מה עשית?"
כלומר להשאיר את המיקוד בעבר, ולשאול על משהו אמיתי שקרה ולא על משהו היפותטי שאולי יקרה. במקום להתמקד במחשבות וביכולת הסקת המסקנות, לקחת את זה צעד קדימה ולבדוק תוצאות, ביצועים בשטח. מה האדם באמת שינה בתפקוד שלו.
שינוי לכאורה סמנטי, אבל נותן עובדות במקום דמיונות ופנטזיה.
אם יש לך מנהלים בארגון שהשאלה "מה היית עושה היום אחרת" היא שאלת מפתח עבורם, אני מזמינה אותך להעביר אליהם את המייל עם הטיפ הזה.
