מצד אחד, אני מבינה לגמרי על מה השאלה שלך. יש בהחלט מראיינים ש"שוקעים" בסיפורים קשים. מבקשים לשמוע על כשלונות, על אי הצלחה, על תקלות שנכשלו בהן. הם מושכים למידע על התגובות הרגשיות ומחפשים את התגובה הרגשית לכשלון.
אבל המחקר מראה לנו שהתגובה הרגשית פחות מנבאת תפקוד עתידי, לעומתה התפקוד במצב רגשי X או Y כן ינבא.
אז אני אשאל אותך. האם ההצלחות הגדולות שלך בחיים, אלה שזכורות לך במיוחד, היו סביב אירועים קלים כאלה, דברים "טובים" או דוקא כשצלחת אתגר? כשהתמודדת עם קושי? על מה הגאווה הגדולה שלך מהעבר?
בשורה התחתונה: כולנו זוכרים טוב יותר התמודדות עם אתגר, ושם גם באים לידי ביטוי הכישורים שלנו, היכולות המורכבות ביותר שלנו, שם אנחנו בשיאנו. ואם הצלחתי לצלוח קושי, כנראה אני גם אתפקד טוב בתנאים רגילים.
גם המועמדים יודעים את זה. המצבים הקשים והמאתגרים הם אלה שהם זוכרים יותר בקלות מאשר דוגמאות "טובות" מחיי היום יום. אלה מתערבבות אחת בשניה וקשה להבחין ביניהן. כל יום דומה לשני.
כשאנחנו שואלים על התמודדות עם קושי או אתגר, זה לא אומר להזמין לספר על כישלון או נפילה גדולה. המיקוד הוא לא ברגש אלא בהתנהגות. לשמוע דוגמא של הצלחה אחרי אתגר גדול, מצד אחד ילמד אותך הרבה על המועמד/ת ומצד שני יתן לו/לה להציג את האירועים שהיא/הוא גאה בהם במיוחד.
