השראה

השבוע הגשתי לאמא שלי בהתרגשות רבה את ספר הביכורים שלי, בעיתוי מושלם לשבועות.
סיפרתי על החוויה בפייסבוק, אבל חשבתי שנכון לי לשתף גם כאן, ואפילו קצת להרחיב.כבר שבוע אני מדמיינת את היום שהיה לי ביום שני.

דמיינתי איך אגיע לירושלים, אאסוף את אמא שלי, ניסע לבית הדפוס הקרוב לביתה, אושיב אותה ואצלם איך היא מגלה שהקדשתי לה את הספר שלי. בשני זה קרה. היינו ביחד בבית הדפוס, החזקנו את עותק השמש – העותק הראשון הפיזי של הספר הראשון שלי.

לפני כמה חודשים דיברנו על ההקדשה בספר ובזמנו חשבתי שאקדיש אותו לילדיי. אבל כשניסיתי לנסח טקסט להקדשה הבנתי שכשאני חושבת על מסלול הקריירה האישי שלי, על הדרך שעברתי עד שהספר יצא לעולם, שהספר הזה צריך להיות מוקדש להוריי. כל אחד מהם בפני עצמו / בפני עצמה, ושניהם ביחד. הבנתי שהם ההשראה שלי בהרבה מובנים.

בתור ילדה הבנתי מגיל מאד מאד צעיר שצריך לעבוד בתחביב שלך. שאם את עובדת במשהו שאת אוהבת, אין בזה כורח או עול, אלא משהו שכייף לך לעשות. אני זוכרת את ההבנה והידיעה הזאת שישבו לי בגוף מאז שאני זוכרת את עצמי. המקור לזה ברור – אבא שלי עבד בתחביב שלו מאז שהיה ילד – בוטנאי, חוקר מרצה וסופר.

בתור ילדה כעסתי עליו הרבה פעמים והתלוננתי שיש עוד חוץ מצמחים בעולם. לא היה סופשבוע בלי חיפוש צמחים, לא היה חופש או אירוע שאבא שלי לא וידא שהוא גם מתעסק בו בבוטניקה או נוגע בצמחים. לפעמים בדרך לאירוע משפחתי הוא היה מבקש לרדת קצת לפני המקום כדי לקטוף צלף בשביל בדרך לאירוע. הוא הסתובב עם טייפ קטן והקליט שעות על גבי שעות של תיעודים – איזה צמחים רואה ומזהה בכל נקודה בארץ. אח"כ היה יושב שעות ומתמלל את ההקלטה – מתעד את הצומח באזורים השונים בארץ.

שנים אח"כ כשהוציא לאור את "המגדיר הצהוב" – מגדיר צמחי ישראל (שכתב ביחד עם פרופ' פינברון), המפות הללו הצטרפו לכל תיאור של כל צמח. לראשונה היה מגדיר עם מפות תפוצה לכל אלפי המינים בארץ. שיעור עצום בהשקעה של שנים שמובילה לתוצאה שאפשר "להחזיק ביד" ומשרתת את כל המתעניינים בצמחים בישראל.בתור בוגרת אני מוקירה כל דקה של השראה שספגתי ממנו ואני חושבת שאני מביאה את אותה תשוקה לעשייה שלי (עם הניסיון לאזן אותה בזמן המשפחה ובזמנים של תחביבים נוספים שיש לי).

לכן בהקדשה הודיתי לו על אותה השראה. לא מעט פעמים בעבר יצא לי לעזור לאנשים לעשות שינוי קריירה כשזיהיתי שהם עובדים בתחום "כי צריך", ללא מוטיבציה, ללא אנרגיה. אני לא יכולה לדמיין כזה מצב, ובספר שלי ובסדנאות – לאורך שנים – אני מדברת על איך לזהות מוטיבציה לתפקיד ולגייס אנשים לתפקידים שיש בהם את החיבור המיוחד הזה. לשמחתי – מאז ומתמיד – כשלא טוב לי בעבודה מספיק זמן, אני עוצרת ועושה שינוי. אני לא נשארת במקום שרע לי לעבוד בו.

אם אבא שלי נתן לי את ההשראה והמוטיבציה, אמא שלי נתנה תמיד את רשת הביטחון והגב – מבחוץ ומבפנים. אמא שלי תמיד שידרה לי שמה שאני עושה אני עושה מצוין. תמיד פירגנה לעשייה שלי, גם כשהיה ברור שהיא לא ממש מבינה אותה. אני עצמאית כבר 20 שנה – בת לשני הורים שכירים. השינוי בזמנו, לעזוב את אינטל ולהיות עצמאית, והרבה שינויים אחרים שקרו בחיי אח"כ, הטרידו והפתיעו את אמא שלי. אבל עם כל סימני השאלה שצצו, אמא שלי תמיד היתה פה בשבילי. בכל מובן שיש. תומכת, מחזקת, ועוזרת – בדרך שלי. זה לא פשוט בשביל מישהי שבעצמה מאד יודעת איך נכון לפעול. אני יודעת כמה הרבה אתגרים ומכשולים הצבתי בפניה, והיא תמיד היתה שם.

אני זוכרת שכשהייתי בת 18 היא עודדה אותי לעבור לגור בחדר שהיה מחסן בבניין שלנו, עם כניסה נפרדת, שירותים נפרדים. היא הסבירה לי שכשהיא היתה בקיבוץ שגדלה בו, בגילי, היה לה חדר לבד והיא זכרה כמה זה היה משמעותי עבורה. היכולת הזו לשחרר ולתת מרחב, להיות איתי ולתמוך בי פיזית, כלכלית ורגשית, למרות שגם כמובן דאגה להגיד את דעתה כשחשבה שאני טועה בשלבי חיים שונים, זו השראה עצומה ואני מודה עליה בכל יום.אין לי ספק שבלעדי הוריי לא היה HRD שהקמתי בזמנו עם יעקב, לא היה העסק הנוכחי "מורית" ולא היה הספר "יש לי ריאיון!".

ביום שני חתמתי על המעבר לדפוס. החזקתי אותו ביד – "עותק שמש" ראשון. אמא'לה. תיכף תיכף (שבוע-עשרה ימים) אתחיל לשלוח למאות המזמינים הראשונים. אם עוד לא הזמנת זה הזמן! הספר עדיין במחיר הנחה לכבוד ההשקה, לפני הדפסה, עד 31/5/2026מי ההשראה שלך בחיים?