האיזון העדין – טיפ לראיונות שלך
אחד הטיפים שאני חוזרת עליו שוב ושוב בסדנאות שלי, "נולד" דוקא ממשתתפת שאמרה לי באחת הסדנאות "זה מרגיש כמו שיחה עם חברה טובה". דיברנו על זה שהרבה שנים לימדו מגייסות (ומגייסים), שראיון זה אירוע רשמי. מייצגים את הארגון. צריך Setting פורמלי, "כבד" רציני. בד"כ השיחה מתנהלת כששולחן מפריד ביניכם והרבה שאלות רשמיות, כלליות, הרבה מהן עמומות (לפעמים בכוונה).
- קחי אותי דרך קורות החיים שלך
- מה הוביל אותך להגיש מועמדות לתפקיד הזה?
- איפה זה פוגש אותך?
- איך את/ה מתחבר/ת לזה?
- מה חשוב לך במקום עבודה?
- למה שנבחר דווקא בך?
- באיזה תחום היית רוצה להשתפר?
- איך נראה יום עבודה טוב מבחינתך?
- איך את/ה עובד/ת תחת לחץ?
שאלות ששמות אותך כמראיינ/ת באיזה מקום "גבוה" יותר, יודע ומכוון, ואת המועמד/ת בתור מומחית או מומחה לניתוח עצמו/ה.
לצערי – שני הצדדים הללו לא נכונים.
המועמדים לא יודעים לנתח את עצמם. הם מקסימום יכולים לספר לנו מה הם עשו. לרוב לא ידעו למה עשו את זה.
אנחנו כמראיינים לא "טובים יותר" מהם. אנחנו מקסימום מבינים יותר מהם את הארגון, מה הוא צריך.
לכן אנחנו במעמד של לראיין. להוביל שיחה שמטרתה לאסוף כמה שיותר פרטים עליהם כמועמדים לתפקיד מסוים.
מהמקום הזה, האיזון הטוב ביותר הוא בין שיחה חברית, לבין הובלה ומיקוד שנשארים בידיים שלך.
כשאני אומרת "שיחה חברית" הכוונה היא שזו שיחה בגובה העיניים, שקופה, שיכולה להסביר כל שאלה למה אני שואלת אותה, בכנות ובפתיחות. המועמדים מתבקשים לשתף בדוגמאות מהעבר כדי שנוכל להכיר אותם, ואני גם משקפת להם מה הבנתי ובודקת אם הבנתי נכון. מתעניינת בהם – כמו בשיחה עם חברה טובה.
החלק המוביל והממקד – אפשר לעשות אותו כשמתכוננים לראיון, מגיעים עם סט של מצבים שמעניינים אותי, ואני שואלת לגביהם – האם היית פעם במצב כזה? מה עשית? ואני "חופרת" בדוגמאות. לפחות 2-3 לכל מצב ששאלתי עליו.
יש פה באמת איזון עדין: לקחת אחריות והובלה על השיחה, אבל שתישאר חוויה נעימה, פתוחה, של שיחה כנה וממוקדת. שהבנתי כמועמדת מה הבנת לגביי והרגשתי שזה מדויק לי. יש אפשרות לשקף מה הבנתי בלי להכניס את השיפוט שלי – את טובה/לא טובה לתפקיד. זה ממש לא אותו דבר. זה מקום שהרבה מראיינים מתמודדים איתו. הוא לא פשוט. לשקף בלי לשפוט.
זה האיזון שיניב לך את הכי הרבה תגובות ממועמדים. את הכי הרבה מידע עליהם.
