איך יכול להיות שאין למנהלים זמן לשבת עם מגייס/ת להניע תהליך גיוס בצורה עמוקה ויסודית?
איך יכול להיות שבכל המפגשים שלי עם מגייסות, אני שומעת על כמה קשה להושיב מנהל/ת מגייס/ת להגדיר לעומק פרופיל משרה? אני שומעת על זה שאין להם זמן להבין לעומק ביחד עם המגייסת את מהות התפקיד, לענות על השאלות הבסיסיות שהיא מגיעה איתן (מה המצבים המורכבים בתפקיד. מה ההתנהגות שהיו רוצים לראות באותם מצבים).
מספרים לי על גיוסים נתקעים במשך חודשים ומצליחים לזוז אחרי שמגיעים להבנה הזאת ביחד, אבל עד שמגיעים ללשבת ביחד – לפעמים עוברים חודשים. גם אם תהליך המיון כולל 2-3-4 שלבים, ראיון של שעה שעתיים, מבחנים או שאלונים, בסופו של דבר אנחנו מקבלים החלטה על גיוס עובד/ת שהיא השקעה כספית ששווה במינימום 360,000 ₪ (משכורת בשווי 15,000 למשך שנתיים. חישבתי במינימום רק את שווי המשכורת). אין הרבה החלטות בחיים ששוות כל כך הרבה ומושקע בהם בסופו של דבר כל כך מעט זמן.
אני לא מצליחה להבין את המחשבה הזאת שכמנהל/ת אין לך אחריות לעצור ולהשפיע בצורה כל כך בסיסית ושורשית על הגדרת הפרופיל שאת/ה מגייס/ת. ומול זה – הלוואי ומגייסות (ומגייסים) היו מרגישות יותר בנוח עם האחריות שלהן לדחוף את המנהלים לעצירה הזאת.
