אני רואה בקבוצות בוואטסאפ שאלות על איך לחזור לשגרה. אם להרים טלפון, אם לראיין, אם להמשיך לגייס כרגיל כששום דבר לא רגיל מסביב.
אז קודם כל בואו ניתן לזה מקום – שום דבר לא רגיל.
לא לנו.
לא למועמדים שלנו.
לא לעובדים שלנו.
העולם הפוך כרגע, ובתוכו כל אחת וכל אחד מנסה למצוא את הדרך לחזור לשגרה ולתפקוד נורמלי ככל שאפשר.
אם אני עושה "זום אין" לתהליכי הגיוס ולראיונות, קודם כל צריך לזכור שיש אנשים שישמחו להתראיין דוקא עכשיו. אם הם עובדים כרגע, ובגלל המצב נמצאים בבית, אז דוקא בימים האלה יהיה להם יותר קל למצוא זמן להתראיין. כמובן שיש אחרים שכרגע פחות נוח להם, ילדים מסביב, טילים בצפון, אזעקות בכל הארץ. כל אחת וכל אחד והמצב האישי הספציפי שלה ושלו.
לכן עיקרון #1 הוא שאין שום דבר שנכון לכולם כל הזמן.
צריך להתחיל בבירור אישי – מתאים לך לדבר? היית רוצה שנקבע ראיון? תגידו שאין בעיה לדחות לשבוע הבא אם זה לא מתאים היום מחר ובאמת תקבעו לשבוע הבא. ככל האפשר (במסגרת המצב) לא לפספס אנשים רק בגלל שנאלצו להיות עם הילדים וכו'. תנסו להתגמש מולם ככל שאפשר.
עקרון #2 לשמור על בריאות וטובת העובדים והמועמדים
גם אם אתם ארגון חיוני ואנשים עובדים במשרד/מפעל, ככל האפשר לא להביא אנשים לראיון פיזית. אין לזה הצדקה. תראיינו בזום, ואם ראיון פיזי, תקיימו אותו ככל שאפשר במרחב מוגן או צמוד למרחב מוגן. אם הזמנתם מועמדים לראיון, בתחילת הראיון תראו את המרחב המוגן, איפה הוא ביחס לחדר הראיונות וכו'. להפחית חוסר וודאות וחוסר ידיעה ככל שאפשר למינימום, כי רמת חוסר הוודאות כרגע כל כך גבוהה. לא נרצה לתרום לה עוד.
עקרון #3 לתקשר, לשקף ולשתף – אפילו יותר מהרגיל, עם הרבה רגישות למועמדים – בתקופה הזו יותר מתמיד.
כשאני מלמדת ראיון התנהגותי-מצבי אני מדברת הרבה על הכלי של שיקוף, על להגיד מה הבנתי מהדוגמאות של המועמדים. אנחנו מנסים לחשוף את ההרגלים של המועמדים, הרבה מהפעמים הרגלים שהם אפילו לא מודעים אליהם, והדרך שנעשה את זה היא לאסוף הרבה דוגמאות שהם יצטרכו לשלוף מהזיכרון ולתאר לנו. אחרי שנשמע 2-3 דוגמאות נוכל לשקף אותם ולהגיד – אז האם נכון להגיד שההרגל שלך במצבים כאלה הוא X? לכן מועמדים פעמים רבות מופתעים בראיון כי הם נחשפים לדפוס של עצמם שאפילו לא היו מודעים אליו אם לא עצרו מעולם וחקרו אותו. רובנו לא מודעים לכל ההרגלים שלנו.
מועמדים מפקידים ביד שלנו מפתח לדלת של החיים שלהם. השאלות שלנו פותחות דלת שמאפשרת להציץ פנימה, לראות את דפוסי ההתנהגות שמאפיינים אותם. לפעמים דפוסים שהם לא כל כך אוהבים או לא כל כך שלמים איתם, אבל דוגמא ועוד דוגמא ועוד אחת, מבהירות יחסית מאד מאד מהר מה הדפוס שלהם, כאמור, במקרים רבים ללא שהיו מודעים או הבינו אותו לפני כן. הראיון הוא צלילה מהירה ועמוקה לתוך לעולם כל כך עדין ורגיש, וחשוב לזכור שלפעמים נסיק מסקנות שגויות ואפילו כשהמסקנות מדויקות, אנחנו רוצים להשאיר בצד השני תחושה טובה של אמון ובטחון בנו כמי ש"נכנסו בדלת" האישית והאינטימית הזאת.
כמראיינת בשיטה הזו קרה לי פעמים רבות שמועמדים אמרו לי שהם הופתעו מהמהירות שהבנתי את דרך הפעולה שלהם כשהם אפילו לא שמו לב לזה. ברוב המקרים, המועמדים מעריכים את היכולת הזאת, וככל שאתם משתפים אותם בתובנות שלכם, מה הדפוסים שזיהיתם, הם מעריכים גם את האבחון עצמו וגם את השיתוף.
זה עיקרון חשוב תמיד, אבל בתקופה כזו, הרגישות גדולה פי כמה, ולפעמים תיראו תגובות רגשיות יותר מהרגיל. אל תשפטו לרעה מי שבוכה פתאום, נלחץ פתאום, מי שצריכים לעצור רגע. זו תקופה מאד אמוציונלית להרבה נשים וגברים, וחשוב לתת לזה מקום בראיון שלך.
