הנה 2 קמפיינים שתמיד עובדים ב"חבר מביא חבר" בארגון
אני מאד מאמינה ב"חבר מביא חבר". לומדת אותו שנים, ולמדתי שהוא לא רק מקור הגיוס המוביל למועמדים טובים, איכותיים ומדויקים יותר, שנשארים יותר זמן, אלא גם המקור הזול והאפקטיבי שצריך הכי פחות קו"ח כדי לגייס, והוא משפר את השימור של העובדים מבפנים ששמחים לעבוד לאורך זמן עם אנשים שהם הביאו.
יעד שראוי לשאוף אליו הוא 50% גיוסים דרך חמ"ח. בסקר מקורות הגיוס האחרון של HRD ממוצע הגיוסים דרך חמ"ח היה 37% שזו עלייה משמעותית, בעבר הממוצע היה 27%. זה נהדר ואומר שיותר ארגונים מגלים את הערך של המקור המעולה הזה.
יש הנחות יסוד משותפות שלדעתי מוטעות. אולי אפשר לקרוא להן אמונות מגבילות, או כמו שטוד רוז קורא לזה Collective Illusions – לגבי חבר מביא חבר. לפני שאציג 2 קמפיינים שתמיד עובדים ב"חבר מביא חבר" אני רוצה לגעת ב-2 הטעויות המרכזיות שיש בתחום.
- טעות אחת היא המחשבה שחייבים לשלם כדי לקבל הפניות מהעובדים.
לפי HRD, באותו סקר מקורות הגיוס, ב- 91% מהארגונים משלמים על "חבר מביא חבר". אבל לאורך שנים רבות, יש ארגונים שמצליחים להגיע לתוצאות שיא בלי לשלם ואחרים שמשלמים, מכפילים את הסכום וזה רק פוגע בתוצאות. דרך אגב, אם כבר משלמים – תנו מתנה ולא כסף. משהו רגשי שישמח, ולא "יקנה" אותם.
כסף עובד כשמשתמשים בו להעלות מודעות, לקמפיין חדש שיוצא, לתזכר שצריך חברים וכו'. תשימו את התקציב על קמפיינים, מתנות סימבוליות ותהליך חוויתי התוצאה תהיה זהה או טובה יותר מאשר אם תשפכו תקציבים על תגמול.
- הטעות השנייה היא להניח שצוות הגיוס/משאבי אנוש לבד צריכים לדחוף ולקדם את הנושא בארגון. חבר מביא חבר עובד כשהמנכ"ל/ית וכל המנהלים בארגון מדברים "תביאו את החברים שלכם". כשזו הופכת להיות "שיחת המסדרון". כשהפנים של "חבר מביא חבר" בארגון לא של משאבי אנוש אלא של העובדים (זה פרומו לאחד משני הקמפיינים שתיכף אציג). תוודאו שהמנכ"ל/ית רתומ/ה, שהמנהלים מפמפמים את הנושא בכל ישיבת הנהלה, כשזה משהו מדובר.
אה – והמפתח הכי חשוב הוא שהעובדים אוהבים את הארגון ושמחים להביא אליו חברים. בלי זה, לא ממש משנה מה תעשו וכמה כסף תשימו, תהיה לכם בעיה. אנשים לא ירצו להביא עוד חברים למקום שהם עצמם סובלים בו.
ועכשיו הקמפיינים שתמיד עובדים:
קמפיין תמונות של עובדים: מי הביא את מי.
בתמונה יש דוגמאות ששיתפו אותי לקמפיינים כאלה בעבר. כבר שנים, לא משנה באיזו תעשייה אני רואה את זה, קמפיין שמשתמש בעובדים שלו שמספרים מי הביא את מי, מצליח לייצר תוצאות מצוינות בגיוס דרך חבר מביא חבר. אפשר גם קמפיין של פשוט חברים שעובדים בארגון ביחד. יש פה דוגמאות מכמה קמפיינים כאלה. הנה הקישור לפוסט של AppsFlyer מלפני שנתיים שעשו קמפיין בוידאו
קמפיין של כרטיסי גירוד
חלק מהעניין בכרטיסי גירוד זה ההתרגשות של לקוות לפרס שווה במיוחד. מהניסיון, זה עובד הכי טוב בגישת "כל כרטיס זוכה", למשל אם במינימום, כל כרטיס זוכה בקפה ועוגה, אבל חלק גם זוכים בגלידה מגולדה, או ספר, וחלק אולי אפילו יכולים לזכות בפרס יקר יותר.
את כרטיסי הגירוד ראיתי שנותנים על כל קורות חיים רלוונטיים שהעברת או על כל פרסום ששיתפת ברשת. אפשר לשחק עם זה כדי שיהיה מאד קל להצטרף לחגיגה. בתמונה השניה, דוגמא מארגונים שעשו כרטיסי גירוד. אפשר בנוסף למענק / מחליף אותו; עבור חבר שהתקבל, או עבור הפניה. עצם ההתרגשות מ"לגרד" ולחשוב על מה אולי יהיה הפרס שלי, זה מה שמעלה את המודעות ל"חבר מביא חבר" ומעודד את ההפנייה.
