להיות ה"סלקטורים" של הארגון

תוכן עניינים

שיתוף המאמר:

הגעת למסיבה מ-ע-ו-ל-ה. הסלקטור הכניס אוסף של אנשים מעולים, המוזיקה נהדרת, כייף לך ואת חוזרת הביתה בעננים. פשוט ערב מושלם. ובעצם… מה התפקיד שלנו בגיוס אם לא להיות ה"סלקטורים" בדלת, לדאוג שהמסיבה תהיה מושלמת, ושכל המשתתפים בה יחזרו הביתה בסוף כל יום ב"וואו!!".

הסלקטורים נתפסים כבעלי כוח עצום, אבל הם לא פועלים עצמאית בשטח, לבד רק לפי דעתם. הם הזרוע הקדמית של ההנהלה, של מי שמוביל את כל פעילות המועדון והעסק. ה-בעיה לדעתי, היא שביותר מדי ארגונים מתייחסים לגיוס ולמגייסות כ"שטיח" בכניסה (סליחה מראש אם מישהי/ו תיפגע/ייפגע מהדימוי). זה שדורכים עליו. זו שאפשר להגיד לה "תביאי לי 10 עובדים תוך שבועיים" ולכעוס עליה כשזה לא קורה. ה-בעיה הכפולה – כשהמגייסת (רובנו נשים) מאמצת תפיסת תפקיד של "שטיח כניסה". במקום מי שאחראית על הדלת. על מי ייכנס לארגון.

פעם היה מאמר על גיוס שהכותרת שלו היתה "Stop taking orders" – תפסיקו "לקחת הזמנות" (כמו במסעדה) וגם תפסיקו לקבל הוראות. כשמגייס/ת משתפ/ת פעולה עם היחס הזה היא/הוא מפספס/ת דבר אחד חשוב: בלי הגיוס לא תהיה מסיבה. לא יהיה ארגון.

צוות הגיוס אחראי על ההוצאה המרכזית של הארגון (המשכורות של העובדים), כל ארגון. על הגורם מס' 1 שמוביל לרווח/הכנסה מתוך כל הצוותים במשאבי אנוש (לפי מחקר של BCG ב-2012).

ראוי שנתחיל להתייחס לעצמנו ככאלה.כשמגייסת משתפת פעולה עם היחס הזה היא מפספסת דבר אחד חשוב: בלי הגיוס לא תהיה מסיבה. לא יהיה ארגון.

הנה הקישור למחקר המלא של Boston Consulting Group

ולתקציר

מאמרים נוספים שנבחרו בשבילך
ניהול גיוס
היה מתקבל אצלכם גבר לצוות הגיוס?

היו לי בשבועות האחרונים כמה שיחות שממש השאירו אותי מוטרדת סביב נושא ההטיות והאפליה אצלנו "בבית", בצוותי הגיוס/משאבי אנוש. דיברתי עם חבר, מנהל משאבי אנוש מנוסה

ניהול גיוס
איך לראיין בזמן מלחמה

אני רואה בקבוצות בוואטסאפ שאלות על איך לחזור לשגרה. אם להרים טלפון, אם לראיין, אם להמשיך לגייס כרגיל כששום דבר לא רגיל מסביב. אז קודם

הצטרפות לרשימת הדיוור

רוצה לקבל את כל העדכונים, החדשות, פרטים על סדנאות והתכנים של מורית על עולם הגיוס?