קצת על "מנהיגות בגיוס" ואומץ.
דמיינו את המגייסת שיושבת בראיון "פאנל" עם עוד מנהל, ושומעת את המנהל שואל "אז כמה ילדים יש לך" או "את מתכננת להיכנס להריון השנה?"
דמיינו את רכזת ההשמה שסמנכ"ל משאבי אנוש אומר לה "אל תעבירי לי מועמדים מעל גיל 40, זה מבוגר מדי לתפקיד הזה"
דמיינו את מנהלת הגיוס שמבקשת להוביל קמפיין "חבר מביא חבר" בארגון, אבל המנכ"ל אומר לה שהוא לא מאמין בשיטה הזאת, אנשים סתם רוצים תגמול ולא מביאים באמת אנשים טובים.
דמיינו את המגייס ששומע מחבר על מועמד שהתראיין אצל מנהלת בארגון, והיא זלזלה בו, הסתכלה בטלפון וסמסה כל הראיון, ולגמרי לא הבינה מי עומד מולה.
עכשיו דמיינו כמה אומץ נדרש כדי לעשות שינוי בכאלה מצבים.
לעצור שאלה לא חוקית בראיון לסרב ללקוח ולא להסכים לסנן על פי גיל/מקום מגורים או כל סעיף אסור אחר ע"פ חוק להתווכח עם מנכ"ל על הפוטנציאל של "חבר מביא חבר" להביא אנשים מעולים או לעבוד עם המנהל/ת המגייס/ת ובכלל מנהלים בארגון על איך יוצרים חווית מועמד מעולה…
מנהיגות מוגדרת כיכולת להוביל אחרים למטרה משותפת, יש המוסיפים גם "במינימום סמכות". כל כך הרבה אומץ ובטחון עצמי נדרשים – בשביל לעשות את הבסיס. המהות של התפקיד שלנו.
אני מאמינה שגיוס הוא התפקיד החשוב ביותר במשאבי אנוש.
אולי בארגון כולו. בלי גיוס אין כלום. זה לב הארגון. זה לב התחום. זה שער הכניסה לארגון. אנחנו מחזיקים ומחזיקות בידיים את האנשים שבונים את הארגון, את המנהלים שממיינים וקולטים אותם.
אנחנו מעצבות ומעצבים את ה"מסננת", מכוונים מה לשאול, מנחים מה לא לשאול ואיך לפעול. נלחמות ונלחמים באומץ לשנות דפוסים ניהוליים שגויים בתוך תהליכי הגיוס, כדי למנוע טעויות גיוס וכדי שהאנשים הנכונים יכנסו כל אחד לתפקיד שמתאים לה / לו.
המפתח להמשיך ולהוביל, להמשיך להנהיג הוא ללמוד – ליישם וללמד הלאה. להדריך בתוך הארגון. לתת למנהלים ולצוות הגיוס/משאבי אנוש את הכלים הנכונים. להוביל אותם למטרה המשותפת של גיוסים נכונים.
תלמדו. תיישמו. תנהיגו ותדריכו אחרים – באומץ.
