דצמ' 27
יומולדת 42 – השנה הדרמטית בחיי
icon1 מאת: מורית | icon2 אישי | icon4 27 בדצמבר, 2012| icon3אין תגובות »
הפוסט נצפה : 139 פעמים |

השנה הדרמטית ביותר בחיי…
אין דרך אחרת לתאר את השנה הזו.
באמת.

כשאני קוראת את הפוסט שהעליתי פה ביומולדת 41, אני מוצאת אותי לפני שנה נשענת על הרבה תמיכה, כוחות, משפחה וחברים מסביב, בשנה שניסיתי למצוא את הדרך בהרבה צירים בחיים.
השנה – מצאתי.

מצאתי שברוב ערוצי החיים שלי הייתי בשביל הלא נכון עבורי, ובהתפצלות השבילים ביער, שרוברט פרוסט כבר כתב עליה מזמן, החלטתי השנה לבחור בשביל האחר.
בעצם מוצאת את עצמי, בכל אחד מהצירים המרכזיים בחיים – בדרך חדשה לגמרי. רכבת הרים כל בוקר מחדש.

בזוגיות, אחרי 15 שנים ביחד, ו-13 שנות נישואין, יעקב ואני החלטנו להיפרד. החותמת הרשמית בתעודה תגיע בעוד חודש בדיוק, אבל בעצם מתחילת השנה אני בסטטוס ה"פורמלי/לא פורמלי" של פרודה.
זו באמת היתה ההחלטה הכי דרמטית שהחלטתי (החלטנו) השנה, ואולי בכל החיים, במידה רבה יותר דרמטית מההחלטה להתחתן בזמנו. המערבולות שהגיעו אחריה היו (ועודן) כמו After Shocks אחרי רעידת אדמה. חלקן קטנות וחלקן גדולות, ואני למזלי הגדול נפרדתי מאיש מאד מיוחד. בהחלט מברכת על מזלי הגדול שיעקב בחיי, שהוא האבא של ילדיי, וחבר שלי. מקווה שנצליח בשנים הבאות לשמור על החברות, על שיתוף הפעולה ועל החיבור המיוחד שהחזיק אותנו הרבה שנים ביחד.

בהורות, להיות פתאום אמא לבד איתם. יש כמובן אבא – אבל בבית שלו, וכל אחד מאיתנו צריך לקבוע חוקים חדשים, למצוא איזונים נכונים, לא ליפול לכל מניפולציה (ואני *בקלות* נופלת לתוכן). בשלב כלשהו עשיתי מנוי לספארי ולגן החיות התנכ"י, מצאתי את עצמי שם (כמעט) כל הזמן. נהנית כשהם נהנים, יותר זמן נטו עם כל אחד מהם ועם הפעילויות שהם אוהבים לעשות. בהדרגה מגלה את הכפתורים המיוחדים של כל אחד, שמתחדדים ונהיים מורכבים יותר דוקא סביב הפרידה והשינויים שהיא מייצרת בבית.

בעבודה, כמעט במקביל להחלטה על הפרידה, אמיר הרדוף הזמין אותי להנחות קבוצה מדהימה של בעלי עסקים במסגרת קורס "קפיצת הדרך". הקבוצה נפתחה יומיים אחרי שיעקב ואני נפרדנו, וליוויתי אותם בתהליכים המרתקים שהם עברו עם העסק. הם ליוו ומלווים אותי בתהליכים שלי. התמזל מזלי (כמו שבירך אותי היום עופר החבר בקבוצה), שהעבודה שלי היא לעזור לאנשים להעז ולהגשים את עצמם. כמה שבועות אחרי הכניסה לליווי הקבוצה אמיר הזמין אותי להיות שותפה ניהולית איתו בעסק, ותוך מספר חודשים סגרתי את הפעילות שלי ב HRD.

הפרידה מ-HRD, ממנהלות הגיוס שעבדתי איתן צמוד, משלומית בן דוד שאני אוהבת כל כך ונהניתי מהיום-יום איתה, היתה מורכבת – אבל אני שלמה עם ההחלטה ויודעת שהיא תיקח אותי ואת שלומית קדימה.

החל ב 1/1/13 אכנס לתפקיד מנכ"ל הרדוף ליווי עסקי, ואעבוד עם אמיר כיו"ר החברה. אני חלק מ"משפחת הרדוף" כבר יותר מ-3 שנים, אבל השנה האחרונה… כמעט אין מילים.

אני מרגישה ברת מזל מאין כמוה, על הזכות לעבוד עם שותף מקצועי, ערכי, ומוביל כמו אמיר הרדוף, אני נהנית כל יום מהעבודה בצוות של הרדוף, יעל סילברמן המדהימה, וכל הצוות (שגדל מאד השנה), קיבלו אותי בזרועות פתוחות, ואני לומדת מהם כל יום. בעלי העסקים שאני מלווה באופן אישי, ואנחנו מלווים בקבוצות של מנטורים אחרים, מפתיעים ומרגשים בהצלחות העסקיות הגדולות שלהם, באכפתיות ההדדית, ברצון להביא הרבה טוב לסובבים אותם. החברים הקרובים בקבוצת הפלטינום, המנטורים. באמת משפחה מדהימה.

מתנה אמיתית להיות חלק מקבוצה מדהימה כזו.

אני עם עצמי – לומדת איך ליהנות מהלבד שלי עם עצמי, קניתי מצלמה נהדרת, ואני נהנית מתחביב שמזמן הנחתי בצד, קוראת ספרים, ועוד.

אחד האתגרים/תענוגות/בילויים הכי גדולים חוזר לעולם הגברים בחיי, לאהבה או לזוגיות.
יכולה לספר פה (רק מה שלא R/X Rated) -
שאני מרגישה ברוב הפעמים כאילו חזרתי לגיל 16/17. לפעמים בגלל שחוגגת ומתהוללת כמו ילדה, לפעמים כשנשבר הלב ובוכה ומייללת, ממש כמו בגיל 17. בסופו של דבר, נהנית להרגיש את כל הקצוות. כשטוב – אז הכי טוב שיכול להיות. כשרע – אז גם.

ביליתי אתמול בלילה באיסוף תמונות מאנשים ואירועים שעשו לי את השנה. יש עוד שלא מופיעים כאן, אבל קרובים לי ללב, ואחרים שפשוט גיליתי שאין לי תמונות איתם, אז סליחה אם פספסתי…

ובסוף – לכל המברכים פה על הקיר בפייסבוק, לחברים הקרובים פיזית כמו אלה הוירטואליים, אוהבת אתכם מאד, תודה גדולה על כל החום והאהבה!

שתהיה שנת 2013 לכולם ושנת ה-43 שלי לעצמי – שנה נהדרת!!

מאי 10
מה תגידו לחבר/ה שמספר/ת לך שנפרד/ה מבן/בת הזוג?
icon1 מאת: מורית | icon2 אישי | icon4 10 במאי, 2012| icon3אין תגובות »
הפוסט נצפה : 301 פעמים |

מה תגידו לחבר/ה שמספר/ת לך שנפרד/ה מבן/בת הזוג?

בשבועיים האחרונים, בלי להתכוון, ערכתי מחקר סוציולוגי/פסיכולוגי שהתחיל בהפתעה,
והמשיך בסקרנות לגלות עוד. התוצאות קצת הממו אותי, והחלטתי לשתף.
לא בטוחה אם הייתי צריכה להיות מופתעת, אבל המציאות היתה כזו.

יעקב ואני נפרדנו לפני חודש.

אחרי ש"זה קרה". שהיה פורמלי (=שינינו את הסטטוס בפייסבוק),
יצא לי לספר לכמה אנשים, והתגובות נעו בין שני קצוות:
אני מצטער/ת לשמוע או משתתפ/ת בצערכם,
וממול:
מזל טוב, בשעה טובה.

ברוב המקרים, מי ששמע על התוצאה (=הפרידה), לא הכיר כלום מהרקע,
והגיב אוטומטית, אינסטינקטיבית, מהבטן.
מאד הופתעתי במקרים הראשונים.
בעיקר, התקשיתי להכיל את ה"משתתפים בצערכם",
ומצאתי את עצמי מתעצבנת שאני צריכה לנחם את התומכים,
להגיד שהכל בסדר, נפרדנו ברוח טובה, חברים טובים,
הילדים בסדר, הכל בסדר.

גם ה"מזל טוב" או ה"בשעה טובה" הפתיעו – שוב,
כי בלי להכיר את הרקע, איך אתם יודעים מה אני מרגישה?

ואז הבנתי.
נפל האסימון שאנשים מגיבים מהבטן הפרטית.
מהפחדים שלהם, מהחששות שלהם, שאולי זה יקרה להם,
מהדאגה לנו (לא מעט אוהבים ואהובים הגיבו בחשש גדול),
מהרצון של חלק להיפרד מבני זוגם, ואולי אפילו קנאה (בחלק מהמקרים),

התחלתי כאמור סוג של מחקר: כל תגובה – שאלתי למה כך מגיבים,
ניסיתי להבין מה עובר לאותו מגיב כשהוא מגיב בדרכו.

מעטים… ממש בודדים, הגיבו קודם כל ב"ואיך את עם זה"?
הבינו שבנקודה כזו, כדי להגיב "נכון" צריך להבין מה אני מרגישה.
גם אחרי שדיברתי על עניין התגובה, היה קשה לחלק לנתק את עצמם,
את ההיסטוריה שלהם, את מה שמכירים מזוגות אחרים שנפרדו,
מהתגובה והתחושה לגבינו.
חלק סיפרו שהיינו עבורם "זוג מושלם" – אם בארזים נפלה שלהבת וכו'.

ככל שחשבתי על הסיפור, התחברתי לזיכרון העזיבה של אינטל,
וההחלטה להיות עצמאית.
התגובות נעו בין "איזה אומץ" ל"כמה מפחיד",
שוב – כל אחד ממקומו, פחדיו ורצונותיו…

התלבטתי מאד אם לכתוב ומה.
בסופו של דבר הבנתי שמה שרציתי לשתף פה, היה ההצעה:
כשחבר/ה מספר/ת לך על שינוי בחיים – שנייה לפני התגובה "מהבטן"
תשאלו "ואיך את עם זה? איך אתה?"
תבינו לאן נושבת הרוח. תנו לאדם עצמו לקבוע את הטון, ואל תנחמו אם אין צורך,
כמובן אל תשמחו אם הסיפור מצער…

כל כך קל לנו לשפוט, להניח הנחות,
בסופו של דבר, בתהליך של פרידה – כמו בכל שינוי בחיים,
אנחנו מקווים לצמוח, להגיע למקומות טובים יותר,
והתקווה היא שחברינו, אוהבינו ומכרינו ילוו אותנו בדרכנו.

תוספת לבלוג – הפוסט הזה פורסם קודם בפייסבוק שלי,
והוצפתי בתגובות חמות ואוהדות,
ואחת שפחות וזה גם בסדר.
והוא יצר אצלי מצד אחד מערבולת גדולה,
כולם "רואים לי"
ומצד שני הזדמנות נדירה לשמוע באופן אישי מהרבה שפנו
וכתבו באופן פרטי
ושיתפו בסיפורי הפרידה שלהם.

אני בסדר. לכל מי שלוקח את הצעתי לשאול – "ואיך את עם זה?".
מגלה דברים חדשים על עצמי כל יום.
ממש. כל יום.
וזה לפעמים קשה, לפעמים מרגש עד דמעות
ודורש התמודדות עם כל מני שדים שלא זכרתי וחשבתי עליהם
הרבה הרבה שנים.
אבל זה טוב לי… לומדת להכיר את עצמי מחדש,
ועל זה מברכת.

דצמ' 27
פוסט יומולדת 41
icon1 מאת: מורית | icon2 אישי, אמהוּת, עסקים | icon4 27 בדצמבר, 2011| icon321 תגובות »
הפוסט נצפה : 1,687 פעמים |

אז זהו.

הגעתי ליום היומולדת.

הפוסט הזה מסתובב לי בראש כבר כמה ימים טובים…
מקווה שאצליח להוציא אותו שלם החוצה,
כמו שהוא נשמע לי בתוך הראש.

היתה שנה מאתגרת - קצת כמו המשק,
עליות וירידות.
רציתי לשתף קצת במקורות הכוח שמצאתי השנה.

המשקל (יעד אישי, מתכון מנצח לא מחליפים)

אחרי שנתיים של כיוון כללי של ירידה במשקל,
פתאום סביב תקופה כללית מאתגרת
פתאום הוא התחיל לעלות,
התנתקתי מ"שומרי משקל" והוא עלה עוד יותר.
גיליתי שאם יש משהו שעובד, אני צריכה לחזור אליו,
ולא לוותר לעצמי.
עוד רחוקה מהמשקל שרוצה להיות בו,
והרחקתי את עצמי השנה בעוד כמה קילו,
אבל שומרת את היעד בראש, ולא מוותרת.
חזרתי החודש לקבוצה, ואחזור שוב השבוע. ושבוע הבא.
והנה – כתבתי את זה כאן, אז זה יקרה. המשך קריאה »

אוג' 22
מחופש מושלם לבית תחת אש – או – איך מתכוננים למעברים דרמטיים?
icon1 מאת: מורית | icon2 אישי | icon4 22 באוגוסט, 2011| icon32 תגובות »
הפוסט נצפה : 743 פעמים |

מעברים חדים

זו המערבולת שמתחוללת אצלי בבטן.

לפני פחות משבוע, ביום רביעי בבוקר, עוד קמתי ב-6:30, ראיתי את הזריחה מעל הים בכרתים, צילמתי שלב אחרי שלב את השמש עולה, שיחקתי עם המצלמה והתאורה, לבדוק מה יכולה להפיק מהשמש המדהימה הזו (צירפתי שתי דוגמאות), חופש מושלם בשבילי. אחרי הצילומים יצאתי לריצת בוקר סביב המתחם של המלון בו שהינו, ולאחר מכן יום בריכות, ים, ספרים טובים ואוכל … תענוג צרוף.

ואז הגיעו חמישי בערב, ושישי בבוקר, והדיווחים מישראל.

בשישי בבוקר היתה השכמה ב-6 עם סמסים מהבית – אזעקות וטילים בגן יבנה. המשך קריאה »

פבר' 7
השינוי הגדול בעסק שלי – פרספקטיבה של שנתיים
icon1 מאת: מורית | icon2 אישי | icon4 7 בפברואר, 2011| icon35 תגובות »
הפוסט נצפה : 1,140 פעמים |

למי מכם שמכיר אותי או עוקב אחרי הפעילות שלי ושל אייץ.אר.די. בשנים האחרונות השם אמיר הרדוף לא יהיה חדש. אמיר הוא מנכ"ל הרדוף ליווי עסקי והוא מבחינתי אחראי לקפיצת המדרגה המשמעותית ביותר שעשינו/עשיתי בעסק בשנתיים האחרונות. שלא תבינו לא נכון – אני בהחלט לוקחת קרדיט לעצמי וליעקב, וכמובן למיכל ושלומית בצוות שלנו באייץ.אר.די, אבל אין ספק שהעסק שלנו בלי הנוכחות של אמיר הרדוף כמלווה של העסק – התמונה היתה שונה לחלוטין.

הפכנו מעסק שהרבה בתעשייה מכירים, ונראה מאד "שיווקי" ומוכר, לעסק שבאמת מצליח להבין מה הלקוחות שלו צריכים, מספק להם את אותם צרכים ורץ איתם קדימה – כל פעם לתחומים חדשים.

פסגה אחת של הצלחה היתה בדצמבר שעבר כשזכינו בתחרות שאמיר עשה ל"שבירת השיא האישי" – יעקב ואני עמדנו על הבמה וקיבלנו מאמיר צ'ק על סך 30,000 ש"ח (אמיר אפילו הוסיף את המע"מ אח"כ), כעסק שעשה את קפיצת המדרגה הגבוהה והמהירה ביותר בהשוואה לעמיתינו בתוכנית.

ואם כבר אני מראה תמונות ומשוויצה, אז הישג לא פחות חשוב, שגם התחיל בכניסתי לתוכנית של הרדוף הוא שירדתי עד כה ~32 קילו (יש עוד כמה בדרך), והתמונה שלי מדצמבר שעבר נראית מבחינתי כבר רחוקה ממי שאני היום, אז הנה תמונה עדכנית: המשך קריאה »

דצמ' 26
פוסט יומולדת – חוגגת 40!
icon1 מאת: מורית | icon2 אישי | icon4 26 בדצמבר, 2010| icon323 תגובות »
הפוסט נצפה : 2,415 פעמים |

בת כמה חודשים, עם אמא ואיריס - אחותי הגדולה

בת כמה חודשים, עם אמא - דרורה, ואיריס - אחותי הגדולה

בעוד קצת יותר משעתיים אני חוגגת 40

האמת היא שאני חוגגת 40 כבר שנה שלמה. בתור ילידת סוף דצמבר, כבר מינואר אני מרגישה שהגעתי לגיל העגול, שהחלפתי קידומת. החברים שלי חוגגים 40, אני מוזמנת למסיבות 40, יעקב "השיג אותי" וחגג לפני 9 חודשים (חגגנו יחד ברומא). האמת היא גם שבמשך כל השנה בדקתי עם עצמי האם כבר הגעתי למשבר. משבר גיל ה-40 כמובן. המסקנה היא, שכנראה היו משברונים קטנים בדרך, אבל באופן כללי – לגמרי חוגגת השנה.

באופן כללי, כששאלו אותי בעבר אם אני עוברת משבר, אם קשה לי עם הגיל שלי – תמיד אמרתי – לא. טוב לי. בכל שנה שעברה תמיד שמחתי עם ההישגים והדברים שהגעתי אליהם. הדבר האחרון בעולם שהייתי רוצה הוא לחזור עכשיו לקשיים שאני זוכרת בתיכון, בצבא או בלימודים באוניברסיטה. אולי הייתי צעירה יותר, או יפה יותר, אבל באמת – פשוט טוב לי היום, איפה שאני, עם מי שאני, איך שאני.

לא שאין לי דברים שרוצה לשנות בעצמי, או אחרים שרוצה להשיג. אבל מבחינתי – המבט הוא קדימה. לא געגועים/חרטות על העבר, על דברים שלא הספקתי או פיספסתי. לגמרי לא. משתדלת גם לחיות את חיי ככה שלא יהיו לי "חרטות" (במלעיל, בהגייה ירושלמית).

בסופשבוע האחרון חגגתי עם יעקב בצימר בראש פינה את חגיגות היומולדת. טיילנו, ראינו נוף, דיברנו הרבה, ובמידה רבה אפשר להגיד שהגעתי לסיכומים עם עצמי לקראת השנה החדשה, העשור החדש – בחיי ובכלל. טוב זו גם פריבילגיה של ילידי סוף דצמבר: החלטות יומולדת תמיד מתחברות ל- New Year's resolution. ההחלטות שלי עם עצמי לשנה החדשה.

מניסיון העבר, כששיתפתי אחרים בהחלטות שלי, זה עזר לי להגשים אותן, אז בחרתי לשתף כאן בבלוג, אחרי הרבה זמן שלא כתבתי בו, ואחרי שבעצם הפרדתי בין הבלוג שלי האישי לבלוג המקצועי בתוך האתר של HRD. אז בעצם זה הפוסט הראשון שלי בבלוג ה"מחודש" – על אמהוּת, עסקים ומה שביניהם. מהסתכלות על ההחלטות שלי לשנה החדשה, החיים שלי באמת נעים בין הצירים האלה. וגם מול הציר שלי – מול עצמי.

אז אחרי ההקדמות הארוכות: ההחלטות שלי לשנה החדשה – 2011, שנת ה-41 שלי:

  • להקדיש יותר זמן לעזור לילדים שלי במקומות שמאתגרים אותם: כל אחד והמקומות שלו. כתיבה, ספורט, יצירתיות. התרגלתי יותר מדי לתת להם "להעסיק את עצמם", כי זה נוח, וכי זה מה שהם רוצים ואוהבים. אבל אני מרגישה שיש שם מקומות שהם צריכים אותי יותר ואני צריכה להרגיש שאני יותר איתם. לא בטוחה כמה הם יתנו לי להיות שם, אבל החלטתי השנה באמת לנסות.
  • להיות פחות ביקורתית: זה לא חדש לי. עניין הביקורתיות שלי. מלווה אותי כנראה כל חיי. משהו תורשתי/במשפחה/שלי מעצמי. כנראה המשך קריאה »

« הקודם