הפעם – סיפור המורית (בארץ ובעולם), פריצות דרך, וברכה ממני אלייך לפסח (בסוף הפוסט)

מי שהציץ בהסבר שצירפתי ב"אודות" לגבי שמי, למד כבר שמורית זה צמח, ממשפחת הסוככיים. יש שני מינים נפוצים בארץ – מורית קלוטה ומורית גדולה, ושתיהן יחסית נדירות בארץ, צומחות בצפון, קצת בדרום ובעיקר בגינה של ההורים שלי בירושלים… כבת של בוטנאי שהביא למשפחתנו שלל צמחים חדשים במשך כל החיים, ואמא שאוהבת ומכירה טבע, צמחים ובעלי חיים, זכיתי בשם של צמח מיוחד ששניהם אהבו.

המורית מיוחדת לא רק כי היא לא צומחת בכל מקום, אלא גם כי יש לה זמן "התבשלות" ארוך לפני שהיא בוקעת מהקרקע.

בהתחלה, נובטות המוריות ונראות כך:

נראית סתם איזה עשב שצריך לעקור, נכון?

כאילו במקרה הגיעה הנה, בלי שום מטרה.

ובאמת היא נשארת בגודל הזה מהנביטה – בסביבות ינואר, עד שמתייבשת במשך הקיץ ונעלמת.

ככה שלוש/ארבע שנים. נובטת, נשארת בגובה סנטימטרים ספורים – ומתייבשת.

אבל אז, אחרי כמה שנים כאלה, באה הפריצה הגדולה. מציצה לה מורית אחת שנראית שונה:

כבר אז רואים שמשהו פה השתנה. היא מתחילה לגדול ולהתפתח, יוצאים עלי המעטפת (סליחה לאבא שלי אם זה לא השם המקצועי המדויק), המשך קריאה »

קשה לי להאמין שזאת אני כשאני מסתכלת בתמונות, אבל ב 6.5 חודשים האחרונים ירדתי 22 קילו.

רציתי לספר על מה עזר לי לעשות את זה, אבל היה לי חשוב להתחיל בתמונות "לפני ואחרי".

לפני 2 - Before

לפני - before

האמת היא שהתלבטתי אם לשים תמונה אחת או שתיים. היה לי כל כך קשה למצוא תמונה מ"לפני" שעד שכבר מצאתי, שמתי את שתיהן… אני לא נוהגת להצטלם כבר הרבה שנים. את התמונה התחתונה צילמו אותי בזמן פעילות עם קבוצה בלי שידעתי. את העליונה צילמו הילדים שנורא רצו לצלם אותי בטיול (עמק האלה, גבעת התורמוסים).

זה די היכה בי כשחיפשתי את התמונות – פשוט אין לי תמונות של כל הגוף מהשנים האחרונות… תמיד אחד הילדים שם כדי להסתיר אותי.

אחרי - after

after2

אלו תמונות עדכניות – יומולדת של הבת הגדולה שלנו מיום שישי האחרון והרצאתי בכנס "תאוצה עסקית" של הרדוף בנובמבר. האמת היא שגם שם, אם אחי היקר לא היה נעמד מולי עם מצלמה (בשני המקרים), לא הייתי מצטלמת. עדיין לא רגילה להרגיש בנוח מול המצלמה.

אז מה זה אומר על הבטחון העצמי שלי?

טוב, אם נפגשנו, גם לפני חצי שנה ושנה, בטח שמת לב שאין לי הרבה בעיות עם הבטחון העצמי. בהזדמנות אני אספר על המהפך שעברתי עם עצמי בגיל 14. אבל לשמחתי הגדולה, המשקל והקשיים שהוא מביא לחיים במקום החברתי ובבטחון העצמי, די דילגו עלי. מגיל 14 – שנת המהפך שלי, תמיד היו לי חברים והרגשתי טוב, גם כשהגעתי למשקל … עצום. כלומר – הרגשתי טוב חברתית. אף פעם לא הרגשתי טוב מבחינת המשקל שלי. אני עדיין לא, אבל אני יודעת שעד גיל 40 (עוד שנה בדיוק) אני ארגיש הרבה יותר טוב, כי אני בתהליך.

אז מה קרה? המשך קריאה »