בת 14, כיתה ט בארה"ב

הפעם פוסט אישי במיוחד – מסיפורי הילדוּת שלי לעל ההתמכרות שפיתחתי בחודשיים האחרונים לספורט, ומתוכה על התובנה שלי לגבי 4 הצעדים שאני ממליצה עליהם כדי להיכנס לגיוס עובדים ברשת.

אני זוכרת מילדוּתי, מימי בית הספר היסודי, איך – כמו בכל הסרטים, שני ראשי קבוצות עומדים ובוחרים אחד אחד את חברי הקבוצה שלהם, ושוב ושוב אני נבחרת אחרונה. זה כבר היה כל כך ברור שזה לא הפתיע אותי. הייתי השמנמנה של הכיתה, לא מאד מוצלחת בספורט. לא הצלחתי לרוץ. פעם, כשהייתי צריכה לרוץ למבחן כושר בטירונות, חטפתי קוצר נשימה מרוב מאמץ וקיבלתי פטור מהמבחן להמשך הצבא (אושר גדול היה באותו יום).

ספורט – כושר גופני – חדר כושר – ריצה – כל הדברים הללו נחשבו מבחינתי לסיוט.

סיוט עוד יותר גדול היה עצם הרעיון שמישהו יראה אותי עושה את זה ויצחק עלי.

אתם עוד לא מכירים את הצד החרדתי שלי. יש לי לא מעט חרדות… אחת מהן היא שיצחקו עלי, וספורט תמיד היה מקור קל לאחרים לצחוק עלי.

היוצא מהכלל היחיד היה כששחיתי. בכיתות ז'-ח' שחיתי באופן קבוע פעמיים בשבוע. הייתי בנבחרת הנוער של חוגי השחייה באוניברסיטה העברית בירושלים. באחת התחרויות הגעתי הראשונה בין הבנות (שלישית אחרי שני בנים), וזה סוג של גביע וירטואלי שלקחתי איתי אח"כ הרבה שנים: "אני על הפנים בספורט אבל פעם הגעתי שלישית אחרי שני בנים בתחרות שחייה. יש ספורט שאני מוצלחת בו!". בכיתה ט' טסנו לחו"ל לשנה, וכשחזרתי לארץ כבר לא חזרתי לספורט ו- The rest is history. המשך קריאה »

קשה לי להאמין שזאת אני כשאני מסתכלת בתמונות, אבל ב 6.5 חודשים האחרונים ירדתי 22 קילו.

רציתי לספר על מה עזר לי לעשות את זה, אבל היה לי חשוב להתחיל בתמונות "לפני ואחרי".

לפני 2 - Before

לפני - before

האמת היא שהתלבטתי אם לשים תמונה אחת או שתיים. היה לי כל כך קשה למצוא תמונה מ"לפני" שעד שכבר מצאתי, שמתי את שתיהן… אני לא נוהגת להצטלם כבר הרבה שנים. את התמונה התחתונה צילמו אותי בזמן פעילות עם קבוצה בלי שידעתי. את העליונה צילמו הילדים שנורא רצו לצלם אותי בטיול (עמק האלה, גבעת התורמוסים).

זה די היכה בי כשחיפשתי את התמונות – פשוט אין לי תמונות של כל הגוף מהשנים האחרונות… תמיד אחד הילדים שם כדי להסתיר אותי.

אחרי - after

after2

אלו תמונות עדכניות – יומולדת של הבת הגדולה שלנו מיום שישי האחרון והרצאתי בכנס "תאוצה עסקית" של הרדוף בנובמבר. האמת היא שגם שם, אם אחי היקר לא היה נעמד מולי עם מצלמה (בשני המקרים), לא הייתי מצטלמת. עדיין לא רגילה להרגיש בנוח מול המצלמה.

אז מה זה אומר על הבטחון העצמי שלי?

טוב, אם נפגשנו, גם לפני חצי שנה ושנה, בטח שמת לב שאין לי הרבה בעיות עם הבטחון העצמי. בהזדמנות אני אספר על המהפך שעברתי עם עצמי בגיל 14. אבל לשמחתי הגדולה, המשקל והקשיים שהוא מביא לחיים במקום החברתי ובבטחון העצמי, די דילגו עלי. מגיל 14 – שנת המהפך שלי, תמיד היו לי חברים והרגשתי טוב, גם כשהגעתי למשקל … עצום. כלומר – הרגשתי טוב חברתית. אף פעם לא הרגשתי טוב מבחינת המשקל שלי. אני עדיין לא, אבל אני יודעת שעד גיל 40 (עוד שנה בדיוק) אני ארגיש הרבה יותר טוב, כי אני בתהליך.

אז מה קרה? המשך קריאה »