אז זהו.

הגעתי ליום היומולדת.

הפוסט הזה מסתובב לי בראש כבר כמה ימים טובים…
מקווה שאצליח להוציא אותו שלם החוצה,
כמו שהוא נשמע לי בתוך הראש.

היתה שנה מאתגרת - קצת כמו המשק,
עליות וירידות.
רציתי לשתף קצת במקורות הכוח שמצאתי השנה.

המשקל (יעד אישי, מתכון מנצח לא מחליפים)

אחרי שנתיים של כיוון כללי של ירידה במשקל,
פתאום סביב תקופה כללית מאתגרת
פתאום הוא התחיל לעלות,
התנתקתי מ"שומרי משקל" והוא עלה עוד יותר.
גיליתי שאם יש משהו שעובד, אני צריכה לחזור אליו,
ולא לוותר לעצמי.
עוד רחוקה מהמשקל שרוצה להיות בו,
והרחקתי את עצמי השנה בעוד כמה קילו,
אבל שומרת את היעד בראש, ולא מוותרת.
חזרתי החודש לקבוצה, ואחזור שוב השבוע. ושבוע הבא.
והנה – כתבתי את זה כאן, אז זה יקרה. המשך קריאה »

מעברים חדים

זו המערבולת שמתחוללת אצלי בבטן.

לפני פחות משבוע, ביום רביעי בבוקר, עוד קמתי ב-6:30, ראיתי את הזריחה מעל הים בכרתים, צילמתי שלב אחרי שלב את השמש עולה, שיחקתי עם המצלמה והתאורה, לבדוק מה יכולה להפיק מהשמש המדהימה הזו (צירפתי שתי דוגמאות), חופש מושלם בשבילי. אחרי הצילומים יצאתי לריצת בוקר סביב המתחם של המלון בו שהינו, ולאחר מכן יום בריכות, ים, ספרים טובים ואוכל … תענוג צרוף.

ואז הגיעו חמישי בערב, ושישי בבוקר, והדיווחים מישראל.

בשישי בבוקר היתה השכמה ב-6 עם סמסים מהבית – אזעקות וטילים בגן יבנה. המשך קריאה »

למי מכם שמכיר אותי או עוקב אחרי הפעילות שלי ושל אייץ.אר.די. בשנים האחרונות השם אמיר הרדוף לא יהיה חדש. אמיר הוא מנכ"ל הרדוף ליווי עסקי והוא מבחינתי אחראי לקפיצת המדרגה המשמעותית ביותר שעשינו/עשיתי בעסק בשנתיים האחרונות. שלא תבינו לא נכון – אני בהחלט לוקחת קרדיט לעצמי וליעקב, וכמובן למיכל ושלומית בצוות שלנו באייץ.אר.די, אבל אין ספק שהעסק שלנו בלי הנוכחות של אמיר הרדוף כמלווה של העסק – התמונה היתה שונה לחלוטין.

הפכנו מעסק שהרבה בתעשייה מכירים, ונראה מאד "שיווקי" ומוכר, לעסק שבאמת מצליח להבין מה הלקוחות שלו צריכים, מספק להם את אותם צרכים ורץ איתם קדימה – כל פעם לתחומים חדשים.

פסגה אחת של הצלחה היתה בדצמבר שעבר כשזכינו בתחרות שאמיר עשה ל"שבירת השיא האישי" – יעקב ואני עמדנו על הבמה וקיבלנו מאמיר צ'ק על סך 30,000 ש"ח (אמיר אפילו הוסיף את המע"מ אח"כ), כעסק שעשה את קפיצת המדרגה הגבוהה והמהירה ביותר בהשוואה לעמיתינו בתוכנית.

ואם כבר אני מראה תמונות ומשוויצה, אז הישג לא פחות חשוב, שגם התחיל בכניסתי לתוכנית של הרדוף הוא שירדתי עד כה ~32 קילו (יש עוד כמה בדרך), והתמונה שלי מדצמבר שעבר נראית מבחינתי כבר רחוקה ממי שאני היום, אז הנה תמונה עדכנית: המשך קריאה »

בת כמה חודשים, עם אמא - דרורה, ואיריס - אחותי הגדולה

בעוד קצת יותר משעתיים אני חוגגת 40

האמת היא שאני חוגגת 40 כבר שנה שלמה. בתור ילידת סוף דצמבר, כבר מינואר אני מרגישה שהגעתי לגיל העגול, שהחלפתי קידומת. החברים שלי חוגגים 40, אני מוזמנת למסיבות 40, יעקב "השיג אותי" וחגג לפני 9 חודשים (חגגנו יחד ברומא). האמת היא גם שבמשך כל השנה בדקתי עם עצמי האם כבר הגעתי למשבר. משבר גיל ה-40 כמובן. המסקנה היא, שכנראה היו משברונים קטנים בדרך, אבל באופן כללי – לגמרי חוגגת השנה.

באופן כללי, כששאלו אותי בעבר אם אני עוברת משבר, אם קשה לי עם הגיל שלי – תמיד אמרתי – לא. טוב לי. בכל שנה שעברה תמיד שמחתי עם ההישגים והדברים שהגעתי אליהם. הדבר האחרון בעולם שהייתי רוצה הוא לחזור עכשיו לקשיים שאני זוכרת בתיכון, בצבא או בלימודים באוניברסיטה. אולי הייתי צעירה יותר, או יפה יותר, אבל באמת – פשוט טוב לי היום, איפה שאני, עם מי שאני, איך שאני.

לא שאין לי דברים שרוצה לשנות בעצמי, או אחרים שרוצה להשיג. אבל מבחינתי – המבט הוא קדימה. לא געגועים/חרטות על העבר, על דברים שלא הספקתי או פיספסתי. לגמרי לא. משתדלת גם לחיות את חיי ככה שלא יהיו לי "חרטות" (במלעיל, בהגייה ירושלמית).

בסופשבוע האחרון חגגתי עם יעקב בצימר בראש פינה את חגיגות היומולדת. טיילנו, ראינו נוף, דיברנו הרבה, ובמידה רבה אפשר להגיד שהגעתי לסיכומים עם עצמי לקראת השנה החדשה, העשור החדש – בחיי ובכלל. טוב זו גם פריבילגיה של ילידי סוף דצמבר: החלטות יומולדת תמיד מתחברות ל- New Year's resolution. ההחלטות שלי עם עצמי לשנה החדשה.

מניסיון העבר, כששיתפתי אחרים בהחלטות שלי, זה עזר לי להגשים אותן, אז בחרתי לשתף כאן בבלוג, אחרי הרבה זמן שלא כתבתי בו, ואחרי שבעצם הפרדתי בין הבלוג שלי האישי לבלוג המקצועי בתוך האתר של HRD. אז בעצם זה הפוסט הראשון שלי בבלוג ה"מחודש" – על אמהוּת, עסקים ומה שביניהם. מהסתכלות על ההחלטות שלי לשנה החדשה, החיים שלי באמת נעים בין הצירים האלה. וגם מול הציר שלי – מול עצמי.

אז אחרי ההקדמות הארוכות: ההחלטות שלי לשנה החדשה – 2011, שנת ה-41 שלי:

• להקדיש יותר זמן לעזור לילדים שלי במקומות שמאתגרים אותם: כל אחד והמקומות שלו. כתיבה, ספורט, יצירתיות. התרגלתי יותר מדי לתת להם "להעסיק את עצמם", כי זה נוח, וכי זה מה שהם רוצים ואוהבים. אבל אני מרגישה שיש שם מקומות שהם צריכים אותי יותר ואני צריכה להרגיש שאני יותר איתם. לא בטוחה כמה הם יתנו לי להיות שם, אבל החלטתי השנה באמת לנסות.
• להיות פחות ביקורתית: זה לא חדש לי. עניין הביקורתיות שלי. מלווה אותי כנראה כל חיי. משהו תורשתי/במשפחה/שלי מעצמי. כנראה המשך קריאה »

מה הייתם אומרים אם היו מציעים לכם לעבוד חצי שנה ולהיות בחופש חצי שנה?

נשמע קסום? מלחיץ? מושך?

בילינו בקיץ שבוע במלון Nana Beach הקסום בכרתים היפה וגילינו שמאחורי החיוכים, ה"קלימֵרַה" בבוקר ו"קליספֶּרה" בערב, מסתתרים חיים מאד לא פשוטים. כרתים הוא אי של תיירים. בנוי כולו על שירותים, בילויים, פינוקים, אירוחים ליותר מ-2 מיליון תיירים שמגיעים לאי מדי שנה.

בין אפריל לאוקטובר האי שוקק חיים, ומה-4/11 (כמו בסיפור על נילס הולגרסן והאווזים, בעיר ששוקעת מתחת למים ל-100 שנה) – אין טיסות שכר, אין כמעט תיירים, האי נעצר. סוג של "חופש" אבל לא באמת.

אולי ראיתם בפוסט הקודם שהיה לי קשה רק לשבת "בטן/גב" בחוף הים, אז התחלתי להסתובב במלון, לשאול את הצוות שאלות ולהכיר על קצה המזלג את החיים בכרתים. זה היה מדגם לא מייצג, כי הסתובבתי כמובן באזורי התיירות – במלון, בחנויות, אבל מהשיחות שקיימתי ומה"מוזיקה" שעלתה מהם נולדו כמה תובנות שנשארו איתי.

רציתי לספר לכם את הסיפור של כרתים מהעיניים שלי – דרך שני אנשים יקרים שפגשתי ושוחחתי איתם קצת יותר לעומק מאשר עם האחרים. התחברתי אליהם מאד מהר איכשהו (לא מאד שגרתי בשבילי), ואם זו לא היתה מילה טעונה מדי הייתי אומרת שקצת התאהבתי בהם. הם הקסימו אותי בחזון האישי ובתפיסת העולם של כל אחד מהם (שונים מאד אחד מהשני – מיד תראו), בנועם האנושי ובפתיחות כלפיי – לשתף בסיפור חייהם מישהי שעוד שנייה נעלמת להם מהרדיוס.

ואולי דוקא בגלל ההצצה הרגעית הצליחו לשתף…

לוקאס, בעלים ומנהל חנות לדברי עץ

לוקאס מנהל ביחד עם אישתו שתי חנויות לממכר מוצרי עץ. חלקם מוצרי עץ זית בייצור אישי שלהם (תיכף אספר עוד) ורוב החנות עמוסה במוצרים מיוחדים שהם מייבאים מהודו, תאילנד ומקומות שונים ומיוחדים בעולם. המשך קריאה »

"תלמדי את אמא שלי על פייסבוק" – זה מה שביקש ממני ילד בכיתה של בני לפני כמה ימים.

המשפט הזה מהדהד לי מאז אותו מפגש, והתחבר ברוב עוצמה השבוע, כששוחחתי עם עמיתה לתחום – שפועלת כבר הרבה שנים בתחום הגיוס. שוחחנו על הנושא של פייסבוק, השאלות – אם להיכנס לרשת, וההשלכות שיש לרשת על הילדים שלנו

וידאו-פוסט קצת מבולבל אבל קצר (והשתדלתי מאד – לעניין).

(אם אתם קוראים את העדכון הזה ב RSS – צריך להיכנס לבלוג עצמו כדי לראות את הסרטון)

על הסדנאות שלנו לגיוס ברשת: http://www.hrd.co.il/web-recruiting