אז זהו.

הגעתי ליום היומולדת.

הפוסט הזה מסתובב לי בראש כבר כמה ימים טובים…
מקווה שאצליח להוציא אותו שלם החוצה,
כמו שהוא נשמע לי בתוך הראש.

היתה שנה מאתגרת - קצת כמו המשק,
עליות וירידות.
רציתי לשתף קצת במקורות הכוח שמצאתי השנה.

המשקל (יעד אישי, מתכון מנצח לא מחליפים)

אחרי שנתיים של כיוון כללי של ירידה במשקל,
פתאום סביב תקופה כללית מאתגרת
פתאום הוא התחיל לעלות,
התנתקתי מ"שומרי משקל" והוא עלה עוד יותר.
גיליתי שאם יש משהו שעובד, אני צריכה לחזור אליו,
ולא לוותר לעצמי.
עוד רחוקה מהמשקל שרוצה להיות בו,
והרחקתי את עצמי השנה בעוד כמה קילו,
אבל שומרת את היעד בראש, ולא מוותרת.
חזרתי החודש לקבוצה, ואחזור שוב השבוע. ושבוע הבא.
והנה – כתבתי את זה כאן, אז זה יקרה.

בעסק (כוח הקבוצה, הכוח של ללוות אחרים)

גם בעסק היו עליות וירידות.
דברים שתכננתי ולא תמיד הצליחו.
שיתופי פעולה שעבדו יותר – או פחות.

תכננתי לכתוב הרבה יותר ממה שכתבתי, ולא הצלחתי.

השנה, גיליתי, כמה אני יכולה לצמוח כשמלווה ועוזרת לאחרים.
גם בעבודה עם קבוצת המנהלות (ומנהל) המדהימה של קבוצת העמיתים שלנו,
וגם בפעילות שלי בהרדוף ליווי עסקי,
גיליתי שאחד הגורמים שהכי מניעים אותי קדימה,
היא לראות אחרים עושים דברים שעוד לא עשיתי.
ומצליחים.
זה איפשר לי לתת לעצמי עוד דחיפה, ואישור, לעשות גם דברים מפחידים.
הלמידה – מ"תלמידים", השיתוף,

העזרה ההדדית שראיתי בין חברי הקבוצות השונות שאני מלווה,
היתה כוח מניע בלתי רגיל.
כמובן שאיתם גם הכוח שמקבלת מהקבוצה הפרטית שלי בה אני חברה,
קבוצת המנטורים וקבוצת הפלטינום ב"הרדוף".
אין מילים להשפעה שלכם עליי השנה. אוהבת אתכם אחת אחד.

קהילת הגיוס – עוד כוח קבוצתי (הפעם מוכפל במאות)

אחת החוויות המדהימות בשבילי השנה היתה מפגש ה"ספיד דייטינג"

בכנס קהילת הגיוס בספטמבר.

מן גראנד פינאלה אם תרצו, שהראה לי את כל הכוח והטוב שיש בקבוצה המדהימה הזו,

של נשות ואנשי גיוס מכל הארץ, שנפגשים לעזור, להתייעץ ולתרום אחד לשני.

ידעתי שהקהילה קיימת, ורואה אותה נבנית, דרך כל מייל ותגובה שמקבלת,

בדיוור, בפייסבוק ובמפגשים. עם כל זה, הכנס השנה היה שיא מדהים.

זה אחד הדברים שאני מתכננת לחזור עליו שוב ושוב בשנים הקרובות. בכל הרכב אפשרי.

משפחה וחברים קרובים (האור והלב שלי)

עברתי מבחנים לא פשוטים מבחינתי,
בהורוּת, בזוגיות,
אבל לומדת לומדת ולומדת,
כל בוקר וכל ערב מחדש,
ומנסה להיות כמה שיותר ישרה,
קודם כל עם עצמי,
להבין על מה חשוב לי להילחם,
מה ראוי שאצפה שיקרה ומה המציאות שראוי לה ולי,
שאברא. שאבנה. אלמד. אצור.

להפסיק להגיד לעצמי "אבל מגיע לי", ולקחת חלק פעיל בלעשות כל מה שיכולה,
כדי שדברים יקרו. גם אם קשה כבר להאמין.
ודברים קרו – לטובה – ועוד יקרו הרבה השנה.

גיליתי את החברים הקרובים שלי השנה.
לא שלא ידעתי שהם שם.
אבל אתם מכירים את זה? חברה חדשה, או חבר שלא מדברים איתו שנים,

חוץ מכמה שיחות מזדמנות,אבל אתם תמיד אומרים שכשתצטרכו אותו – הוא יהיה שם?

והם היו. בעיקר – כשידעתי לבקש ולהגיד שצריכה אותם.

גיליתי גם את המשפחה, האחים וההורים שלי שלי השנה,
וגם את בני ובת הזוג שלהם (שתי אחיות ואח).
האחים, והחברים הקרובים היו שם תמיד,
אבל השנה בכמה נקודות שהייתי צריכה – התגייסו למעני,
עם כל הלב,
ועזרו לי דרך רגעים לא טריוויאליים.

אחרונים חביבים, אהוביי,
יעקב – גורי שלי,
אוֹרי, תומר ואייל.
אתם האור שלי.
מחממים, אוהבים, מראים לי את הדרך -
מגדול ועד קטן. כל אחד בדרכו.

אני לא בטוחה מאיזה שנים אני יוצאת יותר מחוזקת,

אבל יודעת שהשנים המורכבות הן אלה שאני לומדת בהן

הרבה עליי ועל מה שעושה לי טוב – וגם מה שלא.

מאחלת לעצמי שנה של צמיחה בכל העולמות,

אהבה, חיבוק עוטף מאוהביי, ומיקוד ועשייה בעסק – לא להפסיק ליצור, לכתוב ולחלום.

וגם לרדת במשקל. כן. לא מוותרת לעצמי גם על זה השנה. וזה יקרה.