בת כמה חודשים, עם אמא - דרורה, ואיריס - אחותי הגדולה

בעוד קצת יותר משעתיים אני חוגגת 40

האמת היא שאני חוגגת 40 כבר שנה שלמה. בתור ילידת סוף דצמבר, כבר מינואר אני מרגישה שהגעתי לגיל העגול, שהחלפתי קידומת. החברים שלי חוגגים 40, אני מוזמנת למסיבות 40, יעקב "השיג אותי" וחגג לפני 9 חודשים (חגגנו יחד ברומא). האמת היא גם שבמשך כל השנה בדקתי עם עצמי האם כבר הגעתי למשבר. משבר גיל ה-40 כמובן. המסקנה היא, שכנראה היו משברונים קטנים בדרך, אבל באופן כללי – לגמרי חוגגת השנה.

באופן כללי, כששאלו אותי בעבר אם אני עוברת משבר, אם קשה לי עם הגיל שלי – תמיד אמרתי – לא. טוב לי. בכל שנה שעברה תמיד שמחתי עם ההישגים והדברים שהגעתי אליהם. הדבר האחרון בעולם שהייתי רוצה הוא לחזור עכשיו לקשיים שאני זוכרת בתיכון, בצבא או בלימודים באוניברסיטה. אולי הייתי צעירה יותר, או יפה יותר, אבל באמת – פשוט טוב לי היום, איפה שאני, עם מי שאני, איך שאני.

לא שאין לי דברים שרוצה לשנות בעצמי, או אחרים שרוצה להשיג. אבל מבחינתי – המבט הוא קדימה. לא געגועים/חרטות על העבר, על דברים שלא הספקתי או פיספסתי. לגמרי לא. משתדלת גם לחיות את חיי ככה שלא יהיו לי "חרטות" (במלעיל, בהגייה ירושלמית).

בסופשבוע האחרון חגגתי עם יעקב בצימר בראש פינה את חגיגות היומולדת. טיילנו, ראינו נוף, דיברנו הרבה, ובמידה רבה אפשר להגיד שהגעתי לסיכומים עם עצמי לקראת השנה החדשה, העשור החדש – בחיי ובכלל. טוב זו גם פריבילגיה של ילידי סוף דצמבר: החלטות יומולדת תמיד מתחברות ל- New Year's resolution. ההחלטות שלי עם עצמי לשנה החדשה.

מניסיון העבר, כששיתפתי אחרים בהחלטות שלי, זה עזר לי להגשים אותן, אז בחרתי לשתף כאן בבלוג, אחרי הרבה זמן שלא כתבתי בו, ואחרי שבעצם הפרדתי בין הבלוג שלי האישי לבלוג המקצועי בתוך האתר של HRD. אז בעצם זה הפוסט הראשון שלי בבלוג ה"מחודש" – על אמהוּת, עסקים ומה שביניהם. מהסתכלות על ההחלטות שלי לשנה החדשה, החיים שלי באמת נעים בין הצירים האלה. וגם מול הציר שלי – מול עצמי.

אז אחרי ההקדמות הארוכות: ההחלטות שלי לשנה החדשה – 2011, שנת ה-41 שלי:

• להקדיש יותר זמן לעזור לילדים שלי במקומות שמאתגרים אותם: כל אחד והמקומות שלו. כתיבה, ספורט, יצירתיות. התרגלתי יותר מדי לתת להם "להעסיק את עצמם", כי זה נוח, וכי זה מה שהם רוצים ואוהבים. אבל אני מרגישה שיש שם מקומות שהם צריכים אותי יותר ואני צריכה להרגיש שאני יותר איתם. לא בטוחה כמה הם יתנו לי להיות שם, אבל החלטתי השנה באמת לנסות.
• להיות פחות ביקורתית: זה לא חדש לי. עניין הביקורתיות שלי. מלווה אותי כנראה כל חיי. משהו תורשתי/במשפחה/שלי מעצמי. כנראה שילוב של הכל. ועדיין, גיליתי שעם כל הערך שיש לביקורת שלי, ועם כל זה שהיא עוזרת לאחרים במקרים רבים, יש מקרים שהיא מזיקה, בלי שהתכוונתי. שמרגישים ממני רק את הביקורת, ולא את האהבה, או הפירגון, או ההערכה. אז או שאני אקצץ בביקורתיות או אחזק את השאר, לא בטוחה עדיין. אבל בטוחה שצריכה ליצור איזון יותר נכון שם.
• להגיע ליותר אנשים, להצמיח את העסק: זו גם לא החלטה חדשה, אבל השנה היא מקבלת חיזוקים והכנסתי אותה בגדול לתוכנית השנתית שלנו. הצטרפה אלינו לעסק שלומית בן-דוד הנהדרת, מיכל בן-שבת המדהימה ממשיכה כתמיד להגיע ללקוחות חדשים וותיקים, וביחד עם שתיהן אני מרגישה ברת מזל. יודעת שיש לי סיכוי מצוין לפרוץ הרבה גבולות ולצמוח לתחומים חדשים ומסקרנים. הנה כבר במרץ יש לי תוכנית שתאפשר לי להגיע רחוק יותר מבעבר – אני מציגה בכנס ere-expo בסן-דייגו את המודל שאני מפתחת בשנה האחרונה "גיוס כשיווק". התרגשות גדולה – לנסות לחדש לעמיתיי בארה"ב.
• לרדת עוד 10 קילו. להגיע ל"משקל הכבוד" בשומרי משקל: מי שלא מכיר אותי בהיסטוריה הספציפית הזו, מוזמן לקרוא את הפוסט שכתבתי כשהגעתי לירידה של 22 קילו. מאז כבר סגרתי 30. 10 הקילו האחרונים מאתגרים אותי מאד, כי אני כרגע פחות או יותר במשקל הכי נמוך שהייתי בו מהתיכון. שמרתי את כל הבגדים שהיו לי מגיל 16 (טוב, אולי לא כל – אבל הרבה מהם), והגעתי כבר למידה שמעולם (כבוגרת) לא לבשתי. מאתגר גם כלכלית כי צריך מלתחה חדשה, אבל האתגר האמיתי הוא להמשיך להתמקד בעצמי, במה שמכניסה לפה. לא לחזור להרגלים ישנים. בשנייה ש"נרדמת בשמירה" קופצים ו"נדבקים" אליי 3-4 קילו, בלי בכלל להתבלבל.  אז אני עדיין ממשיכה להגיע לשומרי משקל, כבר יותר משנה וחצי. כמעט כל שישי (כשמבריזה – בד"כ עולה במשקל). לא מוותרת לעצמי. אמנם היעד היה להגיע ל-40 קילו ירידה בגיל 40, ואת היעד הזה פספסתי, אבל חושבת שלא יקרה כלום אם אגיע אליו בעוד 3 או 6 חודשים. העיקר להתמיד ולהמשיך בדרך.
• ללמוד, לחדש, ליצור עולמות חדשים: זו תשוקה והנאה שמלווה אותי מרגע שיצאתי לעצמאות (וכנראה גם בעבר באינטל), אבל מרגישה ששגרת היום יום לפעמים שואבת אותי ואז … לא לומדת מספיק או לא מחדשת לעצמי – ולאחרים. הגדרתי לי את זה כיעד ל-2011. יש לי כבר הבנה די ממוקדת על התחומים שרוצה לחדש בהם, אבל גם רוצה להשאיר משהו ל"הפתעה" לעצמי. לגלות דברים חדשים שיעניין אותי לשתף אחרים, שאולי אפילו לא יכולה לדמיין אותם עדיין.
• להיפגש יותר עם חברים קרובים ובני משפחה אהובים: חגיגת היומולדת שלי השנה לא היתה במסיבה גדולה, בכוונה. היא החלה בחנוכה ותמשיך מבחינתי כל החודש או אפילו כל השנה, בפגישות אישיות וחגיגות פרטיות עם חברות, חברים, אח ואחיות, הורים, גיסים וגיסות, חמותי ובכלל המשפחה הקרובה. נהנית השנה מההזדמנות להיפגש, לדבר, להשלים פערים עם כל מי שמזמן לא נפגשתי (וגם עם אלה שנפגשתי – תמיד טוב לחגוג ביחד). אוהבת אותכם מאד.

לא הגדרתי כאן החלטה רשמית בתחום הזוגיות, שומרת את רוב ההחלטות בתחום הזה לשיחות הפרטיות עם יעקב, אבל יכולה לשתף בכך שההחלטה שחוזרת אצלנו כל שנה היא שאנחנו רוצים / צריכים לבלות יותר זמן ביחד. אף פעם אין מספיק זמן ביחד, וסופי שבוע מנותקים כמו שעברנו ביחד הסופש, מזכירים לי/לנו, כמה זה כייף. אז במקום להגדיר כאן יעד רשמי – רק אשלח את אהבתי הרבה ליעקב שאיתי כבר 13 שנים, ואם הכל ילך כמתוכנן, יחגוג איתי גם ב-80 השנים הקרובות, עד 120.

תמונה מהסופשבוע הרומנטי, בטיול בנחל עמוד