מה הייתם אומרים אם היו מציעים לכם לעבוד חצי שנה ולהיות בחופש חצי שנה?

נשמע קסום? מלחיץ? מושך?

בילינו בקיץ שבוע במלון Nana Beach הקסום בכרתים היפה וגילינו שמאחורי החיוכים, ה"קלימֵרַה" בבוקר ו"קליספֶּרה" בערב, מסתתרים חיים מאד לא פשוטים. כרתים הוא אי של תיירים. בנוי כולו על שירותים, בילויים, פינוקים, אירוחים ליותר מ-2 מיליון תיירים שמגיעים לאי מדי שנה.

בין אפריל לאוקטובר האי שוקק חיים, ומה-4/11 (כמו בסיפור על נילס הולגרסן והאווזים, בעיר ששוקעת מתחת למים ל-100 שנה) – אין טיסות שכר, אין כמעט תיירים, האי נעצר. סוג של "חופש" אבל לא באמת.

אולי ראיתם בפוסט הקודם שהיה לי קשה רק לשבת "בטן/גב" בחוף הים, אז התחלתי להסתובב במלון, לשאול את הצוות שאלות ולהכיר על קצה המזלג את החיים בכרתים. זה היה מדגם לא מייצג, כי הסתובבתי כמובן באזורי התיירות – במלון, בחנויות, אבל מהשיחות שקיימתי ומה"מוזיקה" שעלתה מהם נולדו כמה תובנות שנשארו איתי.

רציתי לספר לכם את הסיפור של כרתים מהעיניים שלי – דרך שני אנשים יקרים שפגשתי ושוחחתי איתם קצת יותר לעומק מאשר עם האחרים. התחברתי אליהם מאד מהר איכשהו (לא מאד שגרתי בשבילי), ואם זו לא היתה מילה טעונה מדי הייתי אומרת שקצת התאהבתי בהם. הם הקסימו אותי בחזון האישי ובתפיסת העולם של כל אחד מהם (שונים מאד אחד מהשני – מיד תראו), בנועם האנושי ובפתיחות כלפיי – לשתף בסיפור חייהם מישהי שעוד שנייה נעלמת להם מהרדיוס.

ואולי דוקא בגלל ההצצה הרגעית הצליחו לשתף…

לוקאס, בעלים ומנהל חנות לדברי עץ

לוקאס מנהל ביחד עם אישתו שתי חנויות לממכר מוצרי עץ. חלקם מוצרי עץ זית בייצור אישי שלהם (תיכף אספר עוד) ורוב החנות עמוסה במוצרים מיוחדים שהם מייבאים מהודו, תאילנד ומקומות שונים ומיוחדים בעולם. המשך קריאה »