הפעם – סיפור המורית (בארץ ובעולם), פריצות דרך, וברכה ממני אלייך לפסח (בסוף הפוסט)

מי שהציץ בהסבר שצירפתי ב"אודות" לגבי שמי, למד כבר שמורית זה צמח, ממשפחת הסוככיים. יש שני מינים נפוצים בארץ – מורית קלוטה ומורית גדולה, ושתיהן יחסית נדירות בארץ, צומחות בצפון, קצת בדרום ובעיקר בגינה של ההורים שלי בירושלים… כבת של בוטנאי שהביא למשפחתנו שלל צמחים חדשים במשך כל החיים, ואמא שאוהבת ומכירה טבע, צמחים ובעלי חיים, זכיתי בשם של צמח מיוחד ששניהם אהבו.

המורית מיוחדת לא רק כי היא לא צומחת בכל מקום, אלא גם כי יש לה זמן "התבשלות" ארוך לפני שהיא בוקעת מהקרקע.

בהתחלה, נובטות המוריות ונראות כך:

נראית סתם איזה עשב שצריך לעקור, נכון?

כאילו במקרה הגיעה הנה, בלי שום מטרה.

ובאמת היא נשארת בגודל הזה מהנביטה – בסביבות ינואר, עד שמתייבשת במשך הקיץ ונעלמת.

ככה שלוש/ארבע שנים. נובטת, נשארת בגובה סנטימטרים ספורים – ומתייבשת.

אבל אז, אחרי כמה שנים כאלה, באה הפריצה הגדולה. מציצה לה מורית אחת שנראית שונה:

כבר אז רואים שמשהו פה השתנה. היא מתחילה לגדול ולהתפתח, יוצאים עלי המעטפת (סליחה לאבא שלי אם זה לא השם המקצועי המדויק), המשך קריאה »